מטרת המחקר היתה לבחון את הסיכון להיארעות דמנציה על פי רמות גלוקוז בדם בצום והימצאות תחלואה נלווית. בעזרת מידע מתוך מאגר התביעות כנגד ביטוחי בריאות ובתוצאות דו-שנתיות של בדיקות מעקב במדינת דרום קוריאה, החוקרים בחרו 8,400,950 נבדקים בגילאי 40 שנים ומעלה אשר עברו בדיקה רפואית בין השנים 2009-2010.
עוד בעניין דומה
החוקרים עקבו אחרי הנבדקים עד שנת 2016. החוקרים סיווגו את מאפייני הבסיס של הנבדקים לפי תחלואה בסוכרת (כן/לא), מצב גליקמי נורמלי, פגיעה ברמות סוכרת בצום (Impaired Fasting Glucose - IFG), סוכרת חדשה או סוכרת ידועה (משך מחלה של פחות מחמש שנים לעומת 5 שנים ומעלה). החוקרים העריכו את יחס הסיכונים המתוקנן (adjusted Hazard Ratio - aHR) להתפתחות דמנציה בכל קטגוריה.
במהלך תקופת מעקב של 48,323,729 שנות אדם, נמצאו 353,392 נבדקים (4.2%) שפיתחו דמנציה מכל סיבה. תוצאות המחקר הדגימו כי בהשוואה למצב נורמוגליקמי, יחס הסיכונים המתוקנן עבור IFG עמד על 1.01 (רווח בר-סמך של 95%, 1.01-1.02), עבור סוכרת חדשה עמד על 1.45 (רווח בר-סמך של 95%, 1.44-1.47), עבור סוכרת ידועה פחות מחמש שנים עמד על 1.32 (רווח בר-סמך של 1.3-1.33) ועבור סוכרת ידועה חמש שנים ומעלה עמד על 1.62 (רווח בר-סמך של 95%, 1.6-1.64).
החוקרים מצאו כי הקשר בין מחלת לב איסכמית ומחלת כליות כרונית לבין דמנציה הושפע על ידי הימצאות מחלת הסוכרת. היארעות שבץ איסכמי נמצא קשור באופן משמעותי יותר להתפתחות דמנציה מאשר סוכרת.
מסקנת החוקרים היתה כי דרגות נמוכות של היפרגליקמיה והימצאות תחלואה נלווית נקשרו לעלייה בהיארעות דמנציה. התערבות בשלב הטרום-תסמיני של מחלה כרונית (כגון קדם סוכרת) יכולה להיחשב גם התערבות מניעתית להתפתחות דמנציה.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
תגובות אחרונות